ד"ת לרגל היארצייט ה 4 של ר' יהודה בן ר' אהרון משה ז"ל
תשפ"ה
ברשותכם.
כבר עברו 4 שנים מאז פטירת אבינו ר' יהודה בן ר’ אהרון משה ז"ל. זכרונו עדיין טרי בליבינו. ובכל זאת נשאלת השאלה איך ממשיכים לזכור אותו.
איך נוכל להמשיך ללמוד ממנו.
רציתי השנה להתמקד לאו דווקא בעובדה שהיה חבר בחברה קדישא אלא בכמה דברים שניתן ללמוד ממנו באופן שבו פעל שם.
- לא שילמו לו על זה, ואפילו היה צריך לשלם סכום קטן עבור הזכות להיות חבר בבחברה, שהשתמשו בו לסעודת סוף הצום השנתי של יום כיפור קטן.
- הוא קיבל את זה כמסורת מאביו ואמו שיחד איתו היו כנראה במשך כ 90 שנה (מ 1926 עד 1943 ומ 1944 עד 2017 ?) חברים בחברה קדישא. חלק מהזמן שלושתם בו זמנית. וכנראה אביו ואמו ניצלו בשואה בגלל\זכות זה.
- כמעט תמיד הוא היה בא מיד לטהראה בהתראה קצרה בלי לשאול למי זה.
- במסורת, הטיפול בגופת הנפטר נחשב חסד של אמת. ורציתי היום להתמקד בשאלה, למה?
- בחסד רגיל יש תמיד החשד שהמעשה נעשה בגלל שהצד המקבל יכול להחזיר טובה בחזרה, אפילו גדול יותר. אבל אם זה נגד נפטר כבר אין זאת ביכלתו.
- הנפטר כבר לא נהנה מהחסד במובן הפשוט של המילה להנות. ובכל זאת בגלל האהבה העמוקה לבנאדם, רוצים שיהיו לו טוב ושיטפלו בו בצורה מכובדת.
- אהבת האדם\יהודי באשר הוא אדם\יהודי לא תלוי בזה אם היה אוהבו או שונאו. האהבה היא טהורה והרצון לכבד הוא קיים לכולם, כמו שכתוב איזהו מכובד המכבד את הבריות. אם היה שואל למי זה, היו כנראה עונים לו. אבל הוא התעקש\הקפיד לא לשאול.
שנזכה ללמוד ממנו אהבה וכיבוד טהורה זאת.
ולסיום, גמטריה קטנה שאבינו גם אהב. היום כ"ט מנחם אב שנתרם קידוש(ים) לעילוי נשמתו, זה גם יום הנישואין ה ל"ב של ברטה ולי. מניין לב, סמל החסד והאהבה. זה גם הראשי תבות של אבינו לו(יס) ברילסלייפר. בנאדם עם לב ענק. תנצב"ה
משה בריל, בית שמש.