כי תבוא-שנאת חינם

כי תבוא-שנאת חינם

בס"ד
כי תבוא: שנאת חינם
עולות כמה שאלות בפשרת כי תבוא:
לפי המסורת התוכחה ב כי תבוא מתייחס לגלות אחרי חורבן בית שני, והתוכחה ב בחוקותי מתייחס לגלות אחרי
חורבן בית ראשון.
חורבן בית ראשון בא אחרי שבני ישראל עברו 3 העברות הכי חמורות (ע"ז, ג"א וש"ד) וזה אכן נרמז בבחוקותי.
ויקרא כ"ו
{יד} וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה
{טו} וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת
אֶת כָּל מִצְוֹתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי:.
אומנם העונש מוגבלת ובסוף:
{מד} וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים
לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ד" אֱלֹקיהֶם: {מה} וְזָכַרְתִּי לָהֶם
בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיֹת
לָהֶם לֵאלֹקים אֲנִי ד".
לאומת
חורבן בית שני בא בתקופה של תלמוד תורה פורח ושמירת מצוות, התקופה של יוחנן בן זכאי. נכון שהיה בעיה של
שנאת חינם.
בדברים כ"ח לפני התוכחה נראה אכן שייתכן שהבעיה רק עם מצווה אחת.{טו} וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע
בְּקוֹל ד" אֱלֹקיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי
מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ:
אבל התוכחה הרבה יותר חמורה הגלות הרבה יותר ארוך, וגם אין נחמה לכאורה בסוף.
והתוכחה מסתיים ב
{סח} וֶהֱשִׁיבְךָ ד" מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד
לִרְאֹתָהּ וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה:
שאלות נוספת.
למה הקליימקס של התוכחה השנייה שאין קונה? יכול להיות שזה מבזה אבל לכאורה יש דברים חמורים יותר
באמצע התוכחה?
למה אין קונה? אם המחיר גבוה ניתן להוריד המחיר ובסוף צריך להיות איזה מחיר שכדאי לקנות.
איזה מסר יש לתוכחה השנייה, האם אין תקווה בסוף? האם זה דרך חד סתרי ללא מוצה?
לפני התוכחה כשהתורה מתאר את המצב היפה שנהיה בו אם כן נקיים המצוות המילים הפשוטים האחרונים הם:
כ"ח י"ב
יִפְתַּח ד" לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ
וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה:
מה הברכה הגדולה פה? איזה עושר מתואר? לא כתוב שנאכל הרבה, לא שנעבוד מאט, לא כתוב יעבדוך עמים.
ניתן לתרץ, שהד" רוצה להיטיב עם העולם ולזכותו ויש לא אין סוף שפע. אם אנו חוטאים ד" ירצה לתת לנו
אפשרות חדשה. בסוף יהיה איזה צדיק או צדיקים שיכולים לזכות בשפע בצדק. וזה מה שקרה אחרי חורבן בית
ראשון.
אלה אין כלי מחזיק ברכה אלה השלום. אם ד" רואה שיש שנאת חינם ודבר הראשון שנעשה עם העושר זה לגרום רע
לשני, העושר לא יישאר וגם ד" "יסגור את הברז". שנאת חינם בעצם אומר שיותר חשוב שלשני יהיה רע משלי
יהיה טוב. "קמצה ובר קמצה" דוגמא טובה לזה. וזה גם נרמז בפסוק
"וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה:"
הרי צריך להיות כדאי למישהו לקנות את העבדים במחיר רצפה. אבל הקונה הפוטנציאלי שונא את העבד כל כך
שהוא מעדיף שהוא ייפול וימות אפילו אם זה מונע רווח מהקונה. שנאת חינם קלסית.
אני נזכר בסיפור של רשימת שינדלר שהיה נאצי וכנראה שנא אותנו פחות. הוא היה מוכן לקנות אותנו בזול ולא
הפריע לו יותר מדי שלא נפלו היהודים עוד יותר. אע"פ שזה היה יוצא מן הכלל אז. ובאמת רוב הנאצים העדיפו
שניפול יותר אפילו אם זה לא היה הגיוני מבחינה כלכלית.
המסר של התוכחה הוא לכן: אם אתם נשארים בתוך השנאת חינם אין תקווה. אם כל אחד רוצה שלשני יהיה רע למה
ד" יעשה טוב כאילו נגד רצונם? מצד שני אין דרך יותר קלה מלצאת מהתוכחה השנייה. זה בעצם אהבת חינם, או
אם רק נרצה שלשני יהיה טוב מקרבים את הגאולה.
נראה לי שבמקורות שמדברים על הגאולה העתידית מתייחסים גם לאנשים מעמים אחרים.
"וכל בני בשר יקראו בשמך." אז זה אומר שגם צריך תיקון מהעמים האחרים לחדול מאנטי שמיות ושנאת זרים, וגם
לנו היהודים, נצטרך להגיע לאהבת חינם בתוך תוכינו, אבל גם לאהבת חינם כלפי העמים האחרים. לכן הברכה
שהיא ההפך מהתוכחה היא "והלווית עמים רבים ואתה לא תלווה". הדרך היחידה להחזיק בברכה זה לדאוג לאחרים,
הקרובים אליך והרחוקים ממך. אם בדרך של כבוד יכבדו אותך. אם בגאולה הראשונה אולי היה מספיק לתקן רק
חלק מהעם עכשיו נצטרך לתקן את העולם, וזה רק נוכל לעשות אם והלווית עמים רבים, בתנאי שיש לנו היכולת.
גם בסוף יום כיפור בהפטרה במנחה בספר יונה, ד" נותן תוכחה לנביא בישראל:
{י} וַיֹּאמֶר ד" אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ
שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד: {יא} וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר
הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין
יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה: (פפפ)
ייתכן שגם בתקופת יוחנן בן זכאי וגם בתקופה שלנו אנשים עוד צריכים להשתפר בתחום אהבת חינם בינינו ובין
שכנינו ובין עמינו וגם לבני אדם אחרים ואפילו: וּבְהֵמָה רַבָּה (סוף ספר יונה) לחיות, להגיע לרמה שד"
שזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים. ולרמה של הברכה דברים כ"ח
{יב} יִפְתַּח ד" לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ
וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה:
{יג} וּנְתָנְךָ ד" לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה כִּי
תִשְׁמַע אֶל מִצְוֹת ד" אֱלֹקיךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת:
{יד} וְלֹא תָסוּר מִכָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם יָמִין
וּשְׂמֹאול לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹקים אֲחֵרִים לְעָבְדָם.
משה בריל.
בית שמש

מרץ 28, 2018 דברי תורה